לא ניתן להטיל על חייב המתקיים מקצבה חודשית מביטוח לאומי בלבד לשלם תשלומים עיתיים

לא ניתן להטיל על חייב המתקיים מקצבה חודשית מביטוח לאומי בלבד לשלם תשלומים עיתיים

מאת עורך דין וחשבונאי שלומי סבג, ADV-ACU

מעוניינים לשים קץ לחובות ולהביא למחיקת החובות ולהפטר מחובות? מחפשים עורך דין למחיקת חובות? עורך דין לחדלות פירעון (פשיטת רגל לפי החוק החדש)? עורך דין להסדר חוב? משרדנו מתמחה זה למעלה מ-15 שנים במחיקת חובות, חדלות פירעון (פשיטת רגל בהליך החדש), הסדר חוב (לרבות הסדר חוב בהוצאה לפועל או הסדר חוב ללא הליך פשיטת רגל) וקבלת הפטר.

תמצית פסק הדין

ברעא 6353/19 אנטולי לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, בית המשפט העליון קבע הלכה תקדימית וקיבל בקשת רשות ערעור שהגיש חייב בפשיטת רגל, לבטל תשלום חודשי שהושת עליו. מדובר בחייב המוכר ע"י הביטוח הלאומי ומקבל קצבה חודשית וסיוע בשכ"ד בגין אובדן כושר השתכרות בדרגה יציבה של 100%. לטענתו, הקצבה שהוא מקבל אינה מספיקה לו על מנת להתקיים בכבוד, והתשלום החודשי הוא עול שהוא אינו יכול לעמוד בו. נקבע, כי במצב שבו לחייב בפשיטת רגל אין כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, לא ניתן לחייבו לשלם תשלום עתי מכוח סעיף 111 לפקודת פשיטת רגל – לא ישירות מהגמלה ולא בעקיפין מהכספים המשתלמים לחשבונו. אשר על כן, הוחלט לקבל את הערעור ולפטור את החייב מהחובה לשלם תשלומים עתיים.

עובדות המקרה

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.7.2019 בפש"ר 59135-10-18 (השופטת נ' גרוסמן), בגדרה נדחתה בקשה לביטול התשלום החודשי שהושת על המבקש (להלן: החייב), במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינו.
החייב, בן 46, מוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל דרגת אי-כושר יציבה של 100%, אשר בגינה הוא מקבל קצבה חודשית בסך של 3,208 ₪, וסיוע בשכר דירה בסך של 770 ₪. כיום, איננו עובד, ולבד מסכומי כסף אלה אין לו הכנסה נוספת. לבקשת החייב, ניתן ביום 15.11.2018 צו לכינוס נכסיו, שבמסגרתו חויב בתשלום חודשי בסך של 400 ₪ לקופת הכינוס. בהסכמת המנהל המיוחד, נוכח מצבו הרפואי והכלכלי של החייב, הורה בית משפט של פשיטת רגל ביום 28.11.2019 על הפחתת התשלום החודשי לסך של 100 ₪.
ביום 16.7.2019 הגיש החייב בקשה לבטל כליל את התשלום החודשי. בבקשתו טען, כי הקצבה שהוא מקבל אינה מספיקה לו על מנת להתקיים בכבוד, וכי התשלום החודשי הוא עול שאינו מצליח לעמוד בו. יתר על כן טען החייב, כי אין להשית תשלום חודשי על מי שמקור הכנסתו היחיד הוא גמלה של המוסד לביטוח לאומי, שכן כספי הגמלה מוגנים על-פי הוראות סעיפים 303 ו-311 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) וסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). בו ביום, דחה בית המשפט של פשיטת רגל את הבקשה, בקובעו כי "משמעות ההיעתרות לבקשה […] היא כי הליך פשיטת הרגל לא יקנה לנושים אף לא את המעט בו חויב החייב, וגם עקרונות השיקום יונחו בקרן זווית".

המסגרת הנורמטיבית

בית המשפט העליון , מפי כבוד השופט סולברג קבע כי ככלל, במסגרת צו הכינוס, מושת על החייב תשלום חודשי בהתאם להמלצת הכנ"ר. תשלום זה נגזר מיכולתו הכלכלית של החייב, והוא נועד לאזן בין שתי תכליות מנוגדות: הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הנושים ובפרט על זכותם לקניין מחד גיסא, ושמירה על יכולתו של החייב להתקיים בכבוד ו'להחזיק את ראשו מעל המים' חרף חובותיו מאידך גיסא (רע"א 7269/15 טרוצקי נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה, פסקה 11 (4.1.2016)). כמו כן, אף במצבים שבהם התועלת עבור הנושים מוגבלת, קיימת "חשיבות חינוכית וסמלית לכך שהחייב או החייבת ישלמו סכום מסוים לקופת פשיטת הרגל (אלא במקרים יוצאי דופן במיוחד)" (רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 12 (26.10.2011)).

סמכותו של בית משפט של פשיטת רגל להשית על החייב תשלום חודשי, וגבולותיה, מוסדרים בסעיף 111(א) לפקודה:
"בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת הנאמן, כי על פושט רגל לשלם לנאמן תשלומים עתיים, במועדים ובתנאים שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו, והכל מתוך משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה, ובלבד שהסכומים שייוותרו בידי פושט הרגל לא יפחתו מהסכום הפטור מעיקול ומתפיסה לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; אין בהוראת סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו, או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור"(ההדגשה הוספה – נ' ס').
אמנם הוראה זו מתייחסת ל'פושט רגל', אולם על-פי סעיף 18ב לפקודה, ניתן להשית תשלום כאמור בסעיף 111 גם על חייב שניתן לגביו צו כינוס, וטרם הוכרז פושט רגל.
עינינו הרואות, סעיף 111(א) לפקודה נסוג מפני סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובע כדלקמן:
"(א) זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך.
(ב) הוראת סעיף קטן (א) תחול גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או החברה, כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק (בסעיף זה – חברת הדואר), במשך שלושים ימים מיום ששולמה; ואולם רשאי הבנק או חברת הדואר, לפי הענין, לנכות מהגמלה כל סכום שנתנו לזכאי לגמלה על חשבון הגמלה".
השאלה היא אפוא האם השתת התשלום החודשי פוגעת בהגנה שמקנה סעיף 303 לגמלה, שאם כן – לא ניתן להתירה.
השופט סולברג קבע כי יש להבחין בין מצבים שבהם החייב מחוסר כושר השתכרות, וגמלת הביטוח הלאומי הריהי כלל הכנסתו, לבין מצבים שבהם קיימת לחייב הכנסה נוספת. במצב האחרון, אין זהות מובהקת בין התשלום החודשי שעל החייב לשלם, לבין כספי הגמלה שהוא מקבל. לפיכך, ניתן לראות את התשלום החודשי כתשלום שהחייב משלם מכספי ההכנסה שלו, ולא מתוך הגמלה. תשלום כזה אינו מנוגד לסעיף 303, ולבית המשפט שיקול דעת האם להשיתו בהתאם לסעיף 111 לפקודה.
לעומת זאת, כאשר גמלת הביטוח הלאומי היא הכנסתו היחידה של החייב, הרי שכל תשלום חודשי שיושת עליו ישולם מכספי הגמלה. סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי פורש את הגנתו על ה'זכות' לגמלה. ברי, כי לפי סעיף זה, לא ניתן לקבוע כי הביטוח הלאומי יעביר את כספי הגמלה או את חלקם ישירות למנהל המיוחד. סעיף 303(ב) מרחיב את ההגנה גם לכספי הגמלה ששולמו לחשבונו של הזכאי, וזאת למשך 30 ימים (פבלו לרנר נכסים פטורים מעיקול: הגנה על נכסי החייב בהוצאה לפועל ובפשיטת רגל 377-376 (2013)). הרחבה זו מונעת פגיעה 'עקיפה' בגמלה על דרך השתת תשלום חודשי שישולם מתוך הכספים המשתלמים ממנה, שכן הם מוגנים כאמור למשך 30 ימים מיום תשלומם. הנה כי כן, במצב שבו לחייב בפשיטת רגל אין כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, לא ניתן לחייבו לשלם תשלום עתי מכוח סעיף 111 לפקודה; לא ישירות מהגמלה, לא בעקיפין מהכספים המשתלמים לחשבונו.
אמנם ניתן לחשוב על מצב שבו החייב אינו מנצל את כלל כספי הגמלה, כך שלעתים תיוותר בחשבונו יתרה גם בחלוף 30 יום מתשלומה. יתרה כאמור, אינה חוסה תחת ההגנה שבסעיף 303(ב). יחד עם זאת, אין בהיווצרותה כדי להתיר השתת תשלום עתי מכוח סעיף 111 לפקודה. היווצרות יתרה בחודשים מסוימים אינה מבטיחה, כי יתרה דומה תיווצר גם בעתיד. עניינו של סעיף 111 בהשתת תשלום עתי קבוע, שישולם מתוך הכנסות עתידיות; לא ניתן להשית תשלום כאמור על סמך הנחה בלתי ודאית, שבסוף כל חודש תישאר בחשבונו של החייב יתרה בלתי מוגנת. הדבר נכון ביתר שאת נוכח תכליתה של הגמלה – להבטיח את צורכי מחייתו המינימליים של הזכאי, לספק לו אמצעי קיום בסיסיים (בג"ץ 291/86 בן יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מא(1) 449, 462 (1987); ע"א 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' אלמוהר, פ"ד כ"ט(1) 11, 14 (1974)). מידותיה של הגמלה תפורות לתכלית זו, והיא לא נועדה לתחזק קופת חיסכון.
זאת ועוד, פרשנות לפיה כספי הגמלה מוגנים מפני פגיעה באמצעות התשלום החודשי מגשימה את תכליות הליך פשיטת הרגל, כפי שהן באות לידי ביטוי בסעיף 111 לפקודה. כאמור לעיל, התשלום החודשי נקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של החייב, בהתחשב בצרכיו ובהבטחת יכולתו לקיום בכבוד מזה, ובאינטרס של הנושים מזה. כאשר החייב נעדר פוטנציאל השתכרות, הרי שממילא עסקינן בסכומים נמוכים מאד. כפי שצוין בתגובת הכנ"ר, עיקר התשלום ישמש לכיסוי הוצאות ההליך, והתועלת לנושים מגבייתו תהא מועטה. לעומת זאת, הפגיעה שתיגרם לחייב עשויה להיות ממשית. נוכח אופיה המינימלי של הגמלה, צמצומה באמצעות התשלום החודשי, גם בסכום נמוך, עלול להיות הרה גורל לגבי החייב ובאשר ליכולתו להתקיים בכבוד.
קושי מסוים עלול להתעורר במצבים חריגים שבהם החייב בעל כושר השתכרות בלתי ממומש, ומתקיים מכספי הגמלה בלבד. אמנם, השתת תשלום חודשי במצב זה מובילה, על פני הדברים, לגריעה מכספי הגמלה, בין אם החייב בעל כושר השתכרות, בין אם לאו. דא עקא, שעל החייב בהליך פשיטת רגל מוטלת חובה למצות את פוטנציאל השתכרותו, וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, פסקה 4 (2004); ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435, פסקה 7 (1992)). הלכה פסוקה היא, כי אי-עמידה בחובה זו עלולה להוביל לביטול הליך פשיטת הרגל כולו(וראו למשל לאחרונה: ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן, מנהל מיוחד (18.12.2019); ע"א 7375/18 גל נ' מוטי בן ארצי, עו"ד(2.10.2019)). משאלו הם פני הדברים, דומה כי ניתן להטיל על החייב צו תשלומים במצבים כגון דא. אם יעמוד במריו, ימנע ממיצוי כושר השתכרותו, ולא ישא בצו התשלומים כסדרו – יוביל הדבר לא לחיובו בתשלום העתי מתוך כספי הקצבה, כי אם לביטול הליך פשיטת הרגל.

מן הכלל אל הפרט

אין חולק, כי החייב בענייננו מקבל גמלה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי בגין אובדן כושר השתכרות בדרגה יציבה של 100%. אף על-פי כן טוען המנהל המיוחד, כי החייב בעל פוטנציאל השתכרות בפועל, וכי פוטנציאל זה אינו ממומש. טענתו-זו מבוססת על כך שהחייב עבד במספר עבודות מאז שהוכרה נכותו. לפיכך, סבור המנהל המיוחד, כי אין מקום לבטל כליל את צו התשלומים. דינה של טענה זו להידחות. עיון בדו"ח המעסיקים שהוגש על-ידי החייב מלמד, כי עסקינן בשתי משרות בהן עבד במשך חודש אחד, ומשרה נוספת בה עבד במשך חודשיים, כולן במהלך שנת 2017. לפי ההסבר שסיפק החייב, הקביעה לעניין נכותו התקבלה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 14.2.2018, והוחלה באופן רטרואקטיבי גם על שנת 2017. בנסיבות הללו, הסביר החייב כי היה חייב לעבוד בשל הגיעו כדי 'חרפת רעב'. נוכח האמור, לא מצאתי כי יש להחזיק זאת כנגדו ולקבוע כי הוא בעל כושר עבודה, בניגוד לעולה מהחלטת המוסד לביטוח לאומי.

אשר לטענות המנהל המיוחד לעניין תום ליבו של החייב, דומני כי מקומן אינו בהליך זה. ככל שסבור המנהל המיוחד, כי קיים פגם בהתנהלות החייב, עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט של פשיטת רגל. בהקשר זה אציין, כי בניגוד לטענת המנהל המיוחד, ביטול התשלום החודשי אינו שקול למתן 'הפטר לאלתר'.אכן, בהעדר תשלום חודשי דומה כי אין תועלת לנושים מניהול ממושך של ההליך. אולם גם בנסיבות אלה, יוכל בית המשפט לבחון את התנהלות החייב עובר למתן הפטר לפי סעיף 18ה(3). ככל שיתברר, כי החייב נהג בחוסר תום לב, יפעל בית המשפט בהתאם.

סוף דבר

משנקבע כי החייב אינו בעל כושר השתכרות, וכי הוא מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי בלבד, הרי שקצבתו חוסה תחת הסייג שבסעיף 111(א) לפקודה, ולא ניתן לחייבו בתשלום חודשי לקופת הכינוס.
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.

השופטת י' וילנר:
אני מסכימה.
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג.

ניתן ביום, ‏ט"ז בשבט התש"פ (‏11.2.2020).

עורך דין וחשבונאי שלומי סבג בעל ניסיון של למעלה מ – 15 שנים בצמרת משרדי עורכי הדין ורואי החשבון בישראל. עורך דין וחשבונאי בעל ניסיון רב והוא מתמחה בחדלות פירעון, מחיקת חובות והפטר.

  האמור לעיל הוא לידע כללי בלבד וכל המסתמך עליו עושה זאת על דעתו בלבד. אנו ממליצים לגשת ליעוץ משפטי פרטני.  

כתיבת תגובה